החלטה בתיק תת"ע 16200-09

מאחד הדיון בתיק ת 5837-10 עם תיק זה.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ב' שבט תשע"ב, 26/01/2012 במעמד הנוכחים.

גזר דין

הנאשם שלפני הורשע על פי הודאתו בשתי עבירות של נהיגה בשכרות.  ביום 9.9.09 נהג הנאשם ברכב , כאשר בגופו נמדד אלכוהול בריכוז של 885 מ"ג בליטר אוויר ינשוף. ביום ה- 7.1.10 נהג הנאשם פעם נוספת כאשר הוא שיכור בכך שסירב ליתן דגימה של אויר ינשוף.

בגין האירוע הראשון הגיעו הצדדים להסדר טיעון ביום 17.12.2009. והנה, זמן קצר בלבד לאחר מכן נהג הנאשם כאמור פעם נוספת כשהוא שיכור.

בנסיבות אלו מובנת לי עמדתה העונשית של המאשימה.

עם זאת, ולא בלי היסוס, החלטתי להימנע מלהטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל. אנמק.

יש נסיבות בהן קיימת הצדקה להימנע מלהטיל על נאשם שעבר שתי עבירות שכרות עונש של מאסר בפועל ( ראו עפ"ת ירושלים 7943-09-11 מדינת ישראל נ' משה).

בענייננו , כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן מיום 7.11.11, הנאשם עשה שימוש לרעה באלכוהול כבריחה מהתמודדות בונה עם המציאות הקשה והמשברית בה היה נתון.

מדובר באדם מבוגר חסר עבר פלילי. הנאשם נהג בתיק האוחז בהגה זה למעלה מ- 40 שנה ועברו התעבורתי מתון, ואינו כולל הרשעה דומה.

צירוף עובדות אלו מלמד כי הנאשם נקלע לתקופה משברית בחייו כתוצאה מכך ביצע את העבירות הקשות בהן הורשע. אין מדובר במי שנהיגה תחת השפעת אלכוהול מאפיינת את אורחות חייו, אלא במי שביצע שתי עבירות סמוכות בשלב משברי של חייו.

סבורני , כי בנסיבות הנ"ל נכון יותר לעשות שימוש בעונש המאסר כעונש מרתיע.

הטלת עונש של מאסר על תנאי בלבד נראית לי כהולמת יותר את העבירות שביצע הנאשם, בנסיבות שפורטו לעיל, ואשר יש בה כדי לממש בצורה טובה יותר את מטרות הענישה בכללותן, הן כלפי הנאשם עצמו והן כלפי אחרים, במיוחד בנסיבות בהן הנאשם לא שיתף פעולה עם הפנייתו לשירות המבחן בכל הקשור לטיפול גמילה מאלכוהול, ונמנע מלהתייצב בביהמ"ש.

באשר לעונש המוחשי שיוטל על הנאשם בגין העבירות החמורות אותן ביצע ותוך התחשבות בכך שהנאשם לא שיתף פעולה עם הפנייתו לשירות המבחן, הרי שיש מקום להטיל עליו פסילה ממושכת ומשמעותית.

אני דן איפוא את הנאשם לעונשים הבאים:

1.           לתשלום קנס בסך 1,500  ש"ח אשר ישולם ב 10  תשלומים חודשיים החל מיום 1.3.2012 .